בלב העיר גבעתיים פועל בית ספר ייחודי שמנפץ את המיתוס כי חינוך אנתרופוסופי הוא נחלתם של בעלי אמצעים בלבד. בית ספר “לאה גולדברג” מציע חינוך ולדורף במודל ציבורי מלא, הפועל תחת פיקוח משרד החינוך, ומאפשר גישה לחינוך אלטרנטיבי ללא צורך לשלוח יד עמוק לכיס.

מה שכן, ההורים נדרשים “לבוא לעבוד” במסגרת הבית ספרית, בהתחייבות לשמונה שנות לימוד.

שיעור בחיים

יוזמת הקמת בית הספר צמחה מהקהילה המקומית עצמה. ההורים פנו לראש העיר וביקשו “חינוך אחר”, מספרת המנהלת יפעת שטיינר. סקר שנערך בקרב תושבי העיר הצביע על תמיכה רחבה בהקמת מסגרת חינוכית אנתרופוסופית.

וכך הוקם ב-2015 בית ספר “לאה גולדברג”, שהוא גם בית הספר הראשון בגבעתיים הקרוי על שמה של אישה. מאז עבר בדיוק עשור, המחזור הראשון של בית הספר, כיתת “קרן אור”, שהיו פורצי הדרך בחינוך ולדורף בעיר, כבר הצליחו להשתלב בבית הספר התיכוניים ועכשיו הם עושים חייל בכיתה י’.

קריאה רק בכיתה ב’

הפדגוגיה האנתרופוסופית, המבוססת על משנתו של רודולף שטיינר (פילוסוף, מורה רוחני ואדריכל אוסטרי), שהגיעה ארצה בשנות ה-80, מציעה קצב שונה של למידה. עד כמה שונה? ראשית קריאה מתחילה רק באמצע כיתה ב’.

בכיתות הנמוכות, לא מתמקדים בקריאה ובכתיבה, מסבירה שטיינר, “יש האטה בשנים הראשונות בפדגוגיה … אבל היום יש לנו כבר שני מחזורים שסיימו את בית-הספר ואין פער.”

גליה הילי פסטרנק, מ”מ יו”ר הנהגת ההורים בבית-הספר, ששלושת ילדיה למדו ולומדים בבית-הספר “לאה גולדברג”, מספרת: “כל הילדים שלי התחילו לקרוא בסוף כיתה ב’ והיה צריך שם סבלנות ואמון שהקריאה תנבע. הם לא רק רכשו את הקריאה הם גם הפכו לאנשים שאוהבים ספרים”.

לפי תפיסת החינוך האנתרופוסופית, עד כיתה ה הילדים מצמצמים את הפערים ומגיעים לרמה אחידה, לעתים אף מעבר לכך.

פיקוח מלא של משרד החינוך

בית הספר מבוסס על פדגוגיה אחרת. כבית ספר רשמי ומוכר של משרד החינוך, עם אותם יעדים וחומרי לימוד, רק בקצב ובאופן אחר. כל חמש שנים בית-הספר עובר בחינה של ועדה ממשרד החינוך, הבודקת את עמידתו בקריטריונים של בית ספר ייחודי ובינתיים בית הספר כבר עבר בהצלחה שתי ועדות.

מתמטיקה לומדים בתקופות, שלוש פעמים בשנה, במשך כחודש, בצורה חווייתית. משלבים שיעורי תרגול ועבודה עם ספרים מכיתה א, ובחישוב כולל של כל התקופות יחד, יוצאת אותה כמות של שעות לימוד כמו בבתי ספר אחרים. עד כיתה ב’ המחנכות מלמדות, מכיתה ג’ נכנס מורה מוסמך למתמטיקה.

אנגלית מלמדים מכיתה א’, דרך שיר ויצירה, ויחד עם זה גם ערבית, עד כיתה ג’.

בכיתות ז’-ח’ נותנים דחיפה במקצועות הליבה כדי להכין את הילדים לתיכונים. בכיתה ז’ מתנהלים על פי היעדים, ואפילו מקשיחים עוד קצת יותר.

לא להורים פאסיביים

“בית הספר עומד על שתי רגליים – אחת של צוות בית-ספר והשנייה של ההורים,” אומרת שטיינר המנהלת. מעורבות הורים עמוקה היא אחד המאפיינים המרכזיים של בית הספר. “אנחנו עובדים בתהליך ארוך שההורים ייכנסו לשיטה וגם מבקשים מההורים להיכנס עם מחויבות קהילתית, לבוא לקחת חלק פעיל בחינוך,” היא מסבירה.

בבסיס הגישה עומדת התפיסה ש”דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד”. ההורים משתתפים בכל היבט של הפעילות הבית-ספרית – משיוף כיסאות בכיתה ועד ארגון אירועים קהילתיים. וגם, שש אסיפות הורים בשנה. לא פשוט.

הנהגת ההורים היא גוף מתווך בין הנהלת בית-הספר לבין ההורים. הם מייצרים שיתופי פעולה, פועלים לפתרון בעיות ומנהלים ועדות שונות לארגון תחומים רבים.

לא לעשירים בלבד

בניגוד לדימוי הרווח של בתי ספר אנתרופוסופיים כמוסדות פרטיים ויקרים, בגבעתיים בחרו בגישה שונה. “זה היה הקלף המנצח”, מדגישה שטיינר, “בית ספר ציבורי, ייחודי, עם עלות בפיקוח.”

על אף היותו בית-ספר ציבורי, כמוסד חינוכי ייחודי רשאי בית הספר לגבות תשלומים נוספים מההורים. העלות השנתית נעה בין 2,500 ל-6,000 שקלים לילד, עם התחייבות לשמונה שנות לימוד. עם זאת, קיימת ועדת הנחות, מערכת מלגות ותמיכה עירונית למשפחות הזקוקות לכך.

חשוב לציין כי הקבלה לבית-הספר נעשית באמצעות הגרלה שוויונית – אין העדפה לבוגרי גנים אנתרופוסופיים או לאחים של תלמידים קיימים. הביקוש גבוה מאוד, עם קרוב ל-100 בקשות מדי שנה על כ-68 מקומות פנויים, עבור 34 תלמידים בכל כיתה.

אל תגידו דמוקרטי

קיים בלבול רב בין בית ספר אנתרופוסופי לדמוקרטי. “וזה ממש לא דמוקרטי”, מבהירה שטיינר.

אנשים טועים לחשוב שבית ספר אנתרופוסופי הוא “בית ספר לילדים בעייתיים”, או לחינוך מיוחד או אפילו בית ספר בלי משמעת. המציאות, מסבירה המנהלת, הפוכה: “החינוך מדבר מאוד על נוקשות וסמכות, מתוך חינוך מסורתי שמאמין שהחופש לפעול בעולם מגיע מתוך סמכות. זה לא מתאים לכל אחד, אבל זה חינוך שיש בו משמעת וסמכות הרבה יותר מהרגיל”, מסכמת שטיינר.