מה תפקידה של אמנות בזמנים של כאב ומשבר? האם היא יכולה להציע נחמה, לרפא או לעורר תקווה? אשכול התערוכות החדש “מה שהלב רוצה”, שיפתח במוזיאון רמת גן ב 6 בפברואר, יעסוק בדיוק בשאלות האלה, דרך מבט על יצירות עוצמתיות של אמנים ישראלים.

אחת התערוכות המרכזיות היא “צללי הברושים על הכביש” של זיוה ילין. ילין, ילידת קיבוץ בארי, מציגה עבודות שנוצרו סביב הטבח בקיבוץ ומחברות בין זיכרון אישי לקולקטיבי. בתערוכה הקבוצתית “דיאלוגים עם אורי קצנשטיין”, יצירות של אמנים שהושפעו מקצנשטיין מצטרפות ליצירותיו פורצות הדרך ועוסקות בטראומה, זהות וגוף.

הברווזון המכוער, במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית. צילום: אפרת סער, אדווה דרורי

אדוה דרורי תציג את “מלכת העצב”, מיצב טקסטילי העוטף את המבקרים בחוויות חושיות. בעבודותיה, המשלבות בגדי ילדים ודשא מלאכותי, היא בוחנת את הקשר בין זיכרון אישי לטראומה קולקטיבית.

רן טננבאום יציג בתערוכה “פרסונה וצל” דיוקנאות אישיים שנוצרו לאורך שנים, לצד יצירות מאוסף צטלין. העבודות בוחנות את הדיאלוג שבין האמן לבין מושאי ציורו ומציעות מבט מחודש על אמנות הדיוקן.

יאיר גרבוז יציג את “טראו מה נהיה פה”, יצירה המציעה מבט ביקורתי על החברה הישראלית ותרבותה, תוך העלאת שאלות על המציאות העכשווית.

זוהר מורג תציג את “האור אשר בחושך”, קיר אמנית המוקדש לאירועי השבעה באוקטובר, העוסק בזיכרון הקולקטיבי ובטראומה החברתית מנקודת מבט אמנותית.

בתוך כך תתקיים תערוכה קבוצתית המוקדשת ליצירותיו של אורי קצנשטיין, לצד אמנים שהושפעו ממנו. העבודות, שנוצרו לאורך עשורים, עוסקות בטראומה, גבולות הגוף ופולחן תרבותי.