במרכז הפרשה עומד תלמיד בחינוך המיוחד, שעובר בין בתי הוריו במסגרת הורות משותפת, וביקש לקבל הסעה גם מבית אביו לבית הספר – מרחק של קילומטרים ספורים. תחילה אישרה העירייה את הבקשה, אך בהמשך חזרה בה – תוך הסתמכות על חוזר מנכ”ל של משרד החינוך.

אלא שבהמשך התברר: החוזר הזה פשוט לא קיים.

העירייה אף ציטטה סעיפים מפורטים מאותו חוזר לכאורה, אך כאשר האב פנה למשרד החינוך – נענה כי החוזר אינו מוכר כלל. גם בקשות הבהרה נוספות לא נענו, והאב נאלץ לעתור לבית המשפט. בעתירה נטען כי העירייה הסתמכה על סעיפים ופסקי דין מומצאים, ככל הנראה כתוצאה משימוש לא מבוקר בבינה מלאכותית. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה, אך נותרה המחלוקת על ההוצאות – ובעיקר השאלה כיצד רשות ציבורית נשענת על מקורות שלא היו.

בית המשפט העליון קיבל אתמול, ראשון 22.3, את הערעור של התלמיד, וחייב את עיריית רמת גן לשלם 30 אלף שקל עבור הוצאות.

בפסק הדין, המשנה לנשיא העליון, נעם סולברג, קבע כי אין ספק שנעשה שימוש בבינה מלאכותית, וציין כי החוזר שעליו הסתמכה העירייה “אינו קיים; כעורבא פרח”. גם הציטוטים מפסקי הדין נמצאו שגויים או מומצאים, ואחד מהם תואר כ”פרי מוחה הקודח” של מערכת מבוססת בינה מלאכותית. לדבריו, לא מדובר בטעות נקודתית אלא בדפוס: כתבי הטענות היו רצופים באסמכתאות שגויות, חלקן מומצאות.

עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הבעיה איננה עצם השימוש בבינה מלאכותית, אלא היעדר הבקרה. שימוש כזה, במיוחד מצד רשות ציבורית, הוגדר “חמור” ואף “עולה לכדי הפקרות”. סולברג הדגיש כי מרשות ציבורית נדרשת רמת הגינות גבוהה במיוחד, וכי אין מקום להסתמכות עיוורת על מערכות כאלה. “לא ניתן להסכין עם מצב שבו רשות מינהלית מתפרקת משיקול דעתה”, אמר.

עוד התריע בית המשפט מפני הפגיעה האפשרית באזרח: כאשר החלטה נראית מנומקת ומבוססת, לרוב אין לאזרח יכולת לערער עליה – גם אם היא נשענת על מידע שגוי. המשמעות היא שעוול עלול להישאר ללא תיקון.

השופטת גילה כנפי-שטייניץ הוסיפה כי במקרים כאלה עולה גם שאלה עקרונית: האם הרשות למעשה העבירה את שיקול הדעת שלה לבינה מלאכותית – פגיעה אפשרית בשורש הסמכות.

בסיכומו של דבר, העליון לא שלל שימוש בבינה מלאכותית, אך קבע קו ברור: שימוש כן – אך רק בזהירות, באחריות ותוך בקרה מלאה.

תגובת עיריית רמת גן: “הרשות המקומית מקבלת את האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בכובד ראש ותבחן את הנדרש. מבדיקה ראשונית שנערכה עולה כי התגובה נוסחה והוגשה על ידי עורכת הדין המטפלת בתחום ללא שיתוף ואישור של היועצת המשפטית לעירייה ובניגוד לנהלי העבודה המקובלים בשירות המשפטי ובעירייה.

“הרשות רואה בחומרה רבה את הדברים שנקבעו בפסק הדין ואת אופן הגשת התגובה לבית המשפט ותפיק את הלקחים הנדרשים. יצויין כי, העירייה תפעל באמצעות הליך ארגוני כנגד עורכת הדין.”