פוסט שפרסם המשנה לראש עיריית רמת גן, עו״ד זוהר ישרים, על החזרת דגלי חב״ד שהוסרו בסמוך לבית חב״ד ברחוב הרא״ה פינת חיבת ציון, עורר דיון סוער בין תושבים על הדתה ועל השימוש במרחב הציבורי.

ישרים כתב כי הנושא הגיע אליו בעקבות פניות תושבים. "לאחר ששוחחתי עם מנהל אגף הביטחון, הנחיתי את בית חב"ד להחזיר את הדגלים", הודיע. עוד הוסיך כי "לא ניתן להשתיק את האמונה או להדיר קהילה מהמרחב הציבורי שלנו, בטח לא את חב״ד". בהמשך כתב כי העיר שייכת לכל הקהילות והאמונות, וכי לצד הצורך לנהל את המרחב הציבורי בהתאם לכללים, אין להשתמש באכיפה כדי לסמן קהילה או מסר כבלתי רצויים.

למי שייך המרחב הציבורי?

בתגובות לפוסט היו מי שראו בהחזרת הדגלים ביטוי להכלה, ואחרים שראו בעצם תלייתם שימוש לא ראוי בשטח ששייך לכולם.

"האם כל עסק פלאפל או חנות בגדים יכול עכשיו לתלות דגלים שלו ברחבי העיר?", שאל אחד המגיבים, שקרא להשאיר את הדגלים בתוך שטח בית חב"ד. מבחינתו, הצבתם במרחב המשותף היא חלק מהדתה, והוא מתח ביקורת על שיתוף הפעולה של העירייה עם המהלך. מגיבים אחרים הרחיבו את הביקורת גם לפעילות חב״ד בקרב ילדים ובמוסדות חינוך, והציגו אותה כניסיון להשפיע על אופייה החילוני של הסביבה.

גם דגלי הגאווה נכנסו לוויכוח

מנגד, תומכי חב״ד הדגישו את הסיוע שמעניקים אנשיה ואת היחס האישי שלהם לציבור. אחד המגיבים תיאר אותם כמי שמאירים פנים ומגישים עזרה, ואחר כתב: ״אין על חב״ד! אנשים מדהימים, שכן ירבו".
משם עבר הדיון להשוואה לדגלי הגאווה. מגיבים שאלו מדוע תלייתם מתקבלת בהבנה, בעוד שדגלי חב"ד מעוררים התנגדות. אחרים דחו את ההשוואה והסבירו כי בעיניהם יש הבדל בין ביטוי של זהות ומאבק לשוויון זכויות לבין פעילות שנועדה לקרב אנשים לדת.

מגיבה שהעידה כי חוותה אנטישמיות באירופה כתבה שההתנגדות לסמלים יהודיים בישראל פוגעת בתחושת השייכות שלה. היא הדגישה שאינה דתייה, אך רואה בדיון ביטוי לניסיון לדחוק את הזהות היהודית מהמרחב המשותף.

הדיון התרחק מהדגלים עצמם ועבר לשאלה מה מקומה של פעילות דתית במרחב ששייך לכלל התושבים. ישרים חתם את הפוסט בקריאה ל"אחדות, כבוד הדדי ושיח ענייני", אך התגובות הבהירו שגם על הדרך לחלוק את אותו מרחב אין הסכמה. אותם דגלים מסמלים עבור חלק מהתושבים זהות יהודית ושייכות, ועבור אחרים – ניסיון להעניק למרחב של כולם צביון דתי.