הרס מוחלט, פציעה וחילוץ דרמטי תחת הריסות כך מתארת נילי גינדי, אם לשלושה ילדים מרמת גן, את רגעי האימה שחוותה ביום שישי ה-13 ביוני 2025 בעקבות פגיעת טיל בליסטי ששוגר מאיראן.
נילי גינדי: “הייתה אזעקה. בדיוק אכלנו ארוחת ערב כל המשפחה. כולם ירדו למקלט המשותף בבניין למטה. אני גם ירדתי, בני המשפחה שלי הספיקו להיכנס למקלט. הייתה לפני אישה מבוגרת שירדה למקלט ואני הייתי אחריה. והיא הלכה מאוד לאט, אז הייתי ממש בכניסה למקלט לפני שנכנסתי אליו באופן מלא. ואז הייתה נפילה”.
מה את זוכרת?
“שמעתי בום חזק. מזל שנכנסתי למקלט, זה הציל את החיים שלי! אם לא הייתי נכנסת, מרוב ההדף והרסיסים לא בטוח שהייתי פה. כל החלונות של הבניין התנפצו”.
איך הגבתם?
“אני נפלתי לקרקע. ראיתי דמות שעומדת לידי וזאת הייתה הבת שלי. והיא צעקה, היא ניסתה להעיר אותי כי איבדתי הכרה לכמה רגעים. ניסינו לפלס את הדרך החוצה מהמקלט, הכל היה אבנים. התחלנו לצעוק ‘הצילו’ ואז הגיעו שכנים מבחוץ וסייעו לחלץ אותנו החוצה, עד הגעת כוחות הביטחון”.
מה הנזק?
“הכל הלך טוטאל לוס. כשיצאנו החוצה ראינו את כל הבניין הרוס, מכוניות הרוסות. אמרתי לעצמי: איך שרדנו את הדבר הזה? זה נס”!
גינדי, אם לשלושה המועסקת כמתאמת סגל רופאים בבית החולים אסותא השלום ברחוב יגאל אלון בתל אביב, פונתה עם ילדיה בני שנתיים וחצי, 19.5 ו־24.5 למלון כפר המכבייה.
לדבריה, הבניין שבו התגוררו נהרס כליל ומיועד להריסה ואי אפשר לחזור אליו.
“לא הספקנו לקחת כלום מהבית”, היא מסכמת.
עמיתיה לעבודה נרתמו לסייע בגיוס ביגוד, טלפון חלופי, מוצרי מזון, ציוד בסיסי ותרומה כספית שנאספה על ידם.
תגובות