ימים ספורים לאחר ההכרזה על זכייתה של גבעתיים בפרס החינוך הארצי לשנת תשפ"ו, ראש העיר רן קוניק מפרסם התייחסות מפורטת לזכייה – וגם לביקורת שנשמעה בעקבותיה.

קולות הביקורת

הפרסום על זכיית גבעתיים בפרס החינוך עורר לא מעט תגובות ביקורתיות מצד הורים ותושבים, שהעלו פער בין ההישגים והתוכניות שהוצגו במסגרת הפרס לבין החוויה שלהם ממערכת החינוך בעיר. בין הנושאים שעלו בתגובות: היקף ההשקעה העירונית בחינוך שהיא נמוכה משמעותית מהשכנה ברמת גן, תחלופה תדירה של מנהלים ומורים, תשלומי הורים גבוהים והכרח בשיעורים פרטיים, יישום התוכניות בבתי הספר ועוד.

"נשמח להבין מה היו הפרמטרים לקבלת הפרס", נכתב באחת התגובות. מגיבה אחרת התייחסה לתוכניות שהוצגו וכתבה: "כיתת מחשבים בכצנלסון כבר יש?? תוכניות ai הילדים לא נראו מחשב שנים…. בלי הורים חזקים שמשקיעים המון כספים מכיסם הפרטי לא בטוח כלל שאחוזי הבגרות היו גבוהים".

גם תחלופת הצוותים החינוכיים עלתה בתגובות. "ועדיין מצב החינוך בעיר לא טוב, ראיה לכך היא מנהל רביעי ב4 שנים ביגאל אלון", כתב אחד המגיבים והוסיף: "אפשר להאשים את המנהלים שהתחלפו ואפשר לקחת אחריות על חוסר יציבות מטורף בבית הספר הזה".

מגיבה אחרת הצביעה על ההוצאות שנופלות לדבריה על המשפחות: "מציעה להקשיב להורים שחווים שאין תקציבי חינוך לילדים שלהם", ובהמשך הוסיפה: "כל ההורים בגבעתיים משלמים המון על שיעורים פרטיים וזה רק הולך ומחמיר".

קוניק מגיב

קוניק ביקש תחילה להבחין בין התחומים שעליהם אחראית העירייה לבין אלה שנקבעים ברמה הארצית. לדבריו, מספר התלמידים בכיתה, הכשרת עובדי ההוראה, שכרם והשיבוץ שלהם אינם פרמטרים הנמצאים באחריות הרשות המקומית.

"פרסי החינוך הארציים לעיריות לא ניתנים לא על בסיס מספר תלמידים בכיתה ולא לפי טיבם של צוותי ההוראה מהסיבה הפשוטה שאלו לא פרמטרים הקשורים לרשות המקומית", כתב.

עם זאת, קוניק הדגיש כי לצוותי החינוך בעיר היה לדבריו חלק משמעותי בהחלטה להעניק לגבעתיים את הפרס, לצד מינהל החינוך העירוני, עובדי בתי הספר, התלמידים, מסגרות החינוך הבלתי פורמלי, תנועות הנוער וההורים.

מה ועדת הפרס ראתה בגבעתיים?

ראש העיר פרסם רשימה ארוכה של תוכניות, מוסדות ומהלכים שלדבריו נחשפה אליהם הוועדה במהלך ביקורה בגבעתיים, ביניהם:

• לימודי דמוקרטיה ומגדר כבר בגני הילדים.
• תוכניות חוסן לגילי 0–3.
• מיגון והצללה בגני הילדים.
• תוכניות AI בבתי הספר היסודיים.
• מכינות לחיים לתלמידי כיתות י"ב.
• תוכנית הבחירה "באאז" לתלמידי בתי הספר היסודיים.
• תוכנית "לבלובים" בגני הילדים.
• מענים רגשיים וחברתיים ותוכניות למניעת בריונות וחרמות ברשת.
• פתיחת כיתות וגני תקשורת ומעון שיקומי במסגרת החינוך המיוחד.
• תוכניות ומענים לנוער להט"ב.
• כיתות מנגנות, לימודי זמר עברי וריקודים סלוניים.
• התמחות בית הספר אלון בספורט החל מכיתה א'.
• בית הספר הממלכתי האנתרופוסופי ע"ש לאה גולדברג.
• מיגון בתי הספר בעיר.
• פעילות "בית של תמר", שהחליף השנה את בית אקשטיין.
• שיעורי הזכאות לבגרות בבתי הספר התיכוניים.
• מרכז הנוער "הבייס", שהוקם לזכר יפתח גריידי ז"ל ומתמחה במוזיקה ובהפקות.
• התנדבות בני הנוער בקהילה.
• פעילות תנועות הנוער בעיר.
• פעילויות בין-דוריות של בני נוער עם שורדי שואה ועם ותיקי העיר.
• איכותו של תיכון תלמה ילין, הנמצא בבעלות העירייה.
• המשך המבנה העירוני ללא חטיבות ביניים.
• השקעה בחינוך שלדברי קוניק עומדת על 40% מתקציב העירייה, ללא פעילות עמותת קהילתיים ועמותת הספורט העירונית.

"יש תמיד מה לתקן"

לצד הצגת ההישגים, קוניק התייחס גם לכך שהזכייה אינה מעידה כי מערכת החינוך העירונית חפה מבעיות.

"ברור לכולנו כי יש תמיד מה לתקן ושנעשות טעויות מהן אנו לומדים", כתב.

לדבריו, חלק מהקשיים במערכת החינוך המקומית קשורים לבעיות רחבות יותר של מערכת החינוך בישראל ולחלוקת הסמכויות בין השלטון המקומי לממשלה. קוניק ציין כי בכוונתו להמשיך לפעול להעברת סמכויות ממשרדי הממשלה לרשויות המקומיות, ובפרט בתחום החינוך.

בתגובה לדבריו של קוניק עלתה ביקורת נוספת, שהתמקדה בפער שבין קבלת הקרדיט על ההישגים לבין האחריות על הקשיים: "ואולי הכי מרגיז מהכל זה שיש פרסים העירייה קופצת לקחת קרדיט אבל שיש ליקויים המדינה לא בסדר, משרד החינוך לא נותן ואין שום קשר לעירייה והיא לא מספקת תשובות."