שבוע לאחר כניסתו לתוקף של “חוק החניונים”, שנועד לאפשר גבייה לפי דקות במקום לפי שעות ולהקל על ציבור הנהגים, מתברר כי במקומות רבים התוצאה הפוכה: מחירי החניה דווקא זינקו. נהגים ברחבי גוש דן מדווחים על התייקרויות חדות, במיוחד בחניונים מרכזיים.

כך למשל, בחניון נתב״ג עומד כיום התעריף על כ־0.5 ש״ח לדקה – כ־30 שקלים לשעה, לעומת 24 שקלים בעבר. בקניון TLV המחיר לשעה הראשונה עלה מ־20 ל־30 שקלים, בקניון עזריאלי תל אביב מ־17 ל־24 שקלים, וגם אזורים נוספים בתל אביב חווים עליות דומות. החוק, שנועד להוזיל ולאפשר גמישות, הפך בפועל בכל אלה למנגנון של התייקרות.

מול המגמה הזו, עיריית גבעתיים בחרה בגישה שונה. העירייה הודיעה כי לא תעלה את תעריפי החניה בחניונים העירוניים בזמן שתאפשר תשלום מדויק לפי משך החניה בפועל – באופן שעשוי להוזיל את העלות עבור מי שחונה לפרקי זמן קצרים.

על פי ההחלטה, בשלושת החניונים העירוניים – שינקין, כורזין וחניון התיאטרון – המופעלים על ידי חברת “יעד”, החברה לפיתוח גבעתיים שבבעלות העירייה, התעריף לשעה מלאה יישאר 20 שקלים, ללא שינוי. מחזיקי תו תושב ימשיכו ליהנות מהנחה של 50%.

החידוש המשמעותי הוא באופן החיוב: במקום גבייה לפי רבעי שעה, הנהגים יחויבו לפי דקות החניה בפועל, בתעריף של 0.33 ש״ח לדקה. המשמעות היא שמי שמגיע לסידור קצר, לאיסוף או להורדה, יכול לשלם פחות מבעבר – ולעיתים באופן משמעותי.

ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק: “החוק נולד כרעיון חברתי שהציבור ישלם רק על מה שהוא צורך. בעיניי להפוך את זה לעוד טריק לייקור החניה זה ממש חוטא למטרה. בגבעתיים החלטנו לשמור על אותו מחיר לשעה ולאפשר למי שחונה פחות לשלם פחות. זו מחויבות בסיסית להגינות וליושרה מול התושבים והמבקרים בעיר.”

לדבריו, “בעידן שבו יותר ויותר אזרחים מרגישים שמעלים להם מחירים בכל מקום, חובתנו כרשות מקומית היא להיות בצד השני של המשוואה. החוק אולי מאפשר גמישות, אבל אנחנו בחרנו להשתמש בגמישות הזו לטובת הציבור ולא על חשבונו״.

בעירייה מדגישים כי הסמכות הזו חלה רק על חניונים שבבעלות העירייה, ואין לה אפשרות להתערב במחירי חניונים פרטיים בעיר או מחוצה לה, שבחרו לייקר את התעריפים בעקבות החוק.

גם יו״ר חברת “יעד”, מושיק גולדשטיין, מתייחס לבחירה העירונית: “החוק יצר נקודת מבחן לרשויות ולחברות המפעילות חניונים – האם להשתמש בו כדי למקסם הכנסות או כדי לייצר הוגנות לציבור. בגבעתיים בחרנו בדרך השנייה… זו מדיניות שמאזנת בין ניהול אחראי של נכסי העיר לבין שירות הוגן לציבור”.