רן קוניק, שמכהן כראש עיריית גבעתיים כבר למעלה מעשור, חשף בפודקאסט “בונים בניינים”, את סגנון הניהול האישי והבלתי שגרתי שלו. בתור מנהיג של אחת הערים הצפופות בישראל, הוא מתמודד עם אתגרי התחדשות עירונית וצפיפות אוכלוסין, תוך שהוא שומר על קשר ישיר עם התושבים, ומשיב להם באופן אישי בוואטסאפ וברשתות החברתיות.

 ויתרתי על קביעות ופנסיה תקציבית כדי להשפיע

קוניק תיאר כיצד התעורר בו “חיידק הפוליטיקה” במהלך עבודתו כמנהל מחלקת הספורט בעירייה.
“התחלתי דרכי כאדם בוגר בעירייה, כמנהל מחלקת הספורט, הנוכחות והעבודה שלי בתוך גוף שהוא חצי פוליטי ציבורי כמו עירייה הביאה אותי להיות הרבה יותר מעורב במה שקורה בעיר ולעורר אצלי את התכונות שהיו בי תמיד – מעורבות, אכפתיות, מנהיגות והובלה”.
“זה היה צעד שנחשב בזמנו לצעד לא נורמלי”, מסביר קוניק את החלטתו, “הייתה לי קביעות ופנסיה תקציבית דור א’. ויתרתי על כל זה. לא רבים לוקחים הימור כזה. יכולתי לשבת רגל על רגל ולהישאר עד גיל 67, אבל החלטתי שאני עושה צעד, רצתי למועצת העיר וביליתי חמש שנים באופוזיציה, עד שהבנתי: בפוליטיקה המקומית, או שאתה ראש עיר – או שזה בזבוז זמן”. “היה לי כדור אחד בקנה – והצלחתי”.

“צריך לחשוב יצירתי, כי אין מקום”

גבעתיים, העיר השנייה בצפיפותה בישראל, הפכה בעשור האחרון ליעד מבוקש עבור צעירים, ולדברי קוניק, מדובר בתהליך טבעי אך מאתגר. “תל אביב נהייתה קצת כבדה עליהם גם מבחינת מחיר וגם מבחינת עבודות תשתית, אז הם עברו לדירות שכורות בגבעתיים, חלקן אפילו פוצלו, מה שאיפשר ליותר צעירים לגור כאן, יחסית בזול, במרחק של כמה דקות נסיעה מתל אביב”.

לדברי קוניק, המעבר ההמוני של צעירים לעיר, שינה את פניה והוביל לפתיחת בתי קפה, בארים ומרכזי בילוי. “זה לא התחיל כיוזמה שלנו, הצעירים פשוט דרשו את זה, ואנחנו התאמנו את עצמנו למצב. פתחנו עגלות קפה בגינות, שיפצנו את כל הגינות הציבוריות ופתיחת עסקים הפכה לדבר שבשגרה. בסופו של דבר, זה יצר מהפכה עירונית”.

עם זאת, הצפיפות הביאה גם אתגרים כבדים, בעיקר בכל הנוגע לתשתיות ולבנייה. “הוצאת היתר בנייה הפכה למשימה לאומית״, אמר. “כל תיק מגיע לוועדת הערר. כל אחד יכול לערער, בין אם זה יזם או שכן, וזה מעכב את התהליכים בצורה דרמטית. אנחנו נתקלים בבירוקרטיה אין-סופית, שמביאה לכך שתהליכים לוקחים שנים”.

“אין לנו שטחים פתוחים, אז אנחנו נאלצים לחשוב אחרת. אנחנו בונים בתי ספר בתוך מבנים גבוהים, כמו במנהטן ויוצרים מתחמים חדשים שכוללים גם פתרונות ציבוריים. חייבים לשמור על איזון בין ההתחדשות העירונית לבין צרכי הקהילה”, הסביר.

בתי הקפה והבארים שנפתחו בעיר, הפכו לסמל של שינוי לדבריו של קוניק, “בסוף זה תהליך של זרימה עם הביקוש. אנשים רצו את זה, ואנחנו הטעמנו את עצמנו למצב. פתחנו עגלות קפה בגינות, שיפצנו את הגינות הציבוריות, וזה פשוט יצר מהפכה”.

על מדיניות תמ”א 38, שעד היום מעוררת ויכוחים, קוניק היה נחרץ: “תמ”א 38 היא לא התחדשות עירונית אמיתית. בגבעתיים אין מקום להוסיף יחידות דיור בלי לתכנן שטחי ציבור, גינות ובתי ספר. היום כולם מבינים שצדקתי”.

הכניסה לגבעתיים מדרך השלום. צילום: רמת גן אונליין

“זה מתיש, אבל אני כזה”

קוניק התייחס לאופן שבו הוא מנהל קשר אישי עם התושבים, בעיקר באמצעות וואטסאפ ורשתות חברתיות. “כן, זה מתיש וזה גם מבחינה ניהולית לא בטוח שזאת הדרך הכי נכונה. יש לה יתרונות ויש לה חסרונות. אחד היתרונות, אנשים מאוד אוהבים את זה. אנשים מצפים שתהיה זמין כל הזמן ואני זמין”.
“חלק מהם עוברים את הגבול, שולחים לי הודעות ביום שישי באחת עשרה בלילה, כי זה הזמן הפנוי שלהם. אז לזה לא תמיד אני עונה, אבל ככה אני הרגלתי אותם, אז אין לי מה להתלונן עליהם. אני סך הכל, זה אני, וזה גם מה שהייתי לפני שנבחרתי”.

קוניק אף ציין בהומור את תגובות התושבים: “אנשים אומרים לי: אתה עונה מהר יותר מאשתי.” “יחד עם זאת אני מנסה להפנות יותר פניות למחלקות הרלוונטיות בעירייה, אבל בגבעתיים הכל אישי, ואנשים מצפים לגישה ישירה”.

כן ביבי, לא ביבי

“כל עוד אני רואה ומקבל את אהדת הציבור ואת אהבת הציבור ואת התמיכה שלו, אז אני אמשיך כנראה. אם אני יום אחד אראה שזה כבר לא זה, אז זה כמו בספורט, גם בספורט ידעתי לפרוש בזמן”. בנוגע לאפשרות של כניסה לפוליטיקה הארצית: “אני לא פוסל, כי פוליטיקה זאת לא מילה גסה. אבל כל עוד הפוליטיקה סובבת סביב ‘כן ביבי, לא ביבי’, קשה לי לראות את עצמי שם. אולי בעתיד, כשיהיה משהו חדש, רגוע יותר, ענייני יותר, אידיאולוגי יותר – אמצא את מקומי גם בזירה הארצית”.

חזון לעיר תוססת ומבוקשת

“הפכנו לעיר צעירה, תוססת ומבוקשת, בלי לאבד את האופי הקהילתי והמיוחד שלנו”.
לדבריו, האתגר המרכזי לעתיד הוא שמירה על האיזון בין ההתחדשות העירונית לבין הצרכים הקהילתיים. “גבעתיים היום היא לא רק פרבר של תל אביב – היא מודל לחיים עירוניים מלאי תוכן”.