פוסט שפורסם בימים האחרונים בקבוצת הפייסבוק “צעירי רמת גן גבעתיים” עורר דיון ער וטעון סביב סוגיית הפטור מתור לאנשים עם מוגבלות והאופן שבו החוק מיושם – או לא – בבתי עסק.

הפוסט נכתב על ידי תושבת האזור, שסיפרה כי הגיעה למזללה ברמת גן, הציגה תעודת נכה עם פטור מתור מטעם הביטוח הלאומי, אך לדבריה נענתה בשלילה ונדרשה להמתין בתור כמו יתר הלקוחות. לטענתה, בקשתה נדחתה בניגוד לחוק, והיא פנתה לחברי הקבוצה כדי להבין למי ניתן לפנות ואיך ניתן לדווח על מקרה שבו לא כובדה זכותה.

תגובות סותרות: מהחוק היבש ועד תחושת העומס

הפוסט זכה לעשרות תגובות, שחלקן שיקפו בלבול ציבורי רחב סביב הנושא. יש שכתבו כי יש יותר מדי אנשים עם פטור מתור ולכן קשה לצפות שכל עסק יוכל ליישם זאת בפועל. אחרים טענו כי במסעדות ובמזללות אין כלל חובה חוקית לכבד פטור מתור.

מנגד, לא מעט מגיבים הביעו תמיכה חד-משמעית בפונה, הדגישו כי מדובר בזכות חוקית ולא במחווה, והמליצו לה לפנות לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים – הגוף האחראי על אכיפת החוק.

ומה אומר החוק?

החוק עצמו אינו תמיד ברור לציבור. באתר “כל זכות” מופיע ניסוח תמציתי בלבד בנושא: “אם התור נקבע מראש (למשל במספרה) אין חובה לקדם אדם עם מוגבלות לפני מוזמנים אחרים.”

אך המקרה המדובר אינו נוגע לתור שנקבע מראש, אלא להמתנה במקום – מצב שבו, לפי פרשנויות רבות, כן חלה חובת פטור מתור, כל עוד לא מדובר בנסיבות חריגות.

לאחר בדיקת המקומון “רמת גן גבעתיים אונליין” מול נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות עולה כי “אין חובה לספק פטור מתור לכל השירותים הציבוריים: כאשר ניתן לקבל שירות בתיאום מראש (בלי או עם תור מזדמן) ויש אמצעי נגיש לקביעת תור מראש; אבל האדם לא קבע תור מראש.”

עם זאת, יש לזכור כי לא כל מסעדה מאפשר הזמנת מקום או תור מראש, בייחוד בסופי השבוע.

הדיון שהתפתח בקבוצה ממחיש עד כמה סוגיית הנגישות והזכויות של אנשים עם מוגבלות עדיין אינה ברורה דיה – לא לבתי העסק ולא לציבור הרחב – ועד כמה נדרש חידוד, הסברה ואכיפה, כדי שזכויות המעוגנות בחוק לא יישארו על הנייר בלבד.