עינב דלח, יו”ר הנהגת ההורים העירונית ברמת גן, היא רמת גנית שורשית, נשואה ואמא לשלושה ילדים, אחד מהם תיכוניסט בבית הספר “אהל שם” בעיר. גם היא כמו הורים אחרים נדהמת משביתת המורים המתארכת.
“זה לא רק ארבעת הימים האלה. זה כבר שנתיים וארבעה ימים של עוגמת נפש, תקופה שבה התלמידים סובלים מהמחדל של המדינה. אנחנו פועלים מול כל הגורמים, בכל האפיקים. דלח מבקשת להבהיר ש”אין לנו בעיה עם המורים ואנחנו לא נגד ארגון המורים אנחנו מכבדים אותם, מעריכים אותם מגיע להם שכר הולם, מגיעים להם תנאים הולמים. ללא ספק המאבק שלהם צודק אבל העובדה שהתלמידים הם בני ערובה במאבק הזה זה לא מקובלת.
“ובטח לא מקובל שהמדינה לא מבינה את עומק המשבר. יואב קיש, שר החינוך, שאמור להיות האבא והאמא של החינוך בישראל, שהוא זה שצריך לדאוג לתלמידים – לא מצליח להביא את האירוע הזה לסיום. זו תעודת עניות למערכת החינוך בישראל ולו. שמשרד החינוך ישים לזה סוף. אם לא אנו דורשים מראש הממשלה לדרוש מרן ארז ובצלאל סמוטריץ’ לסגור את העניין הזה מיידית”.
דלח מדגישה כי בעת הזאת יש חשיבות רבה עוד יותר לשיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות. לדבריה, הנהגת ההורים העירונית פועלת באופן מתואם עם עיריית רמת גן ועם גורמים נוספים, על מנת להתמודד עם ההשלכות של ההשבתה.
דלח סבורה שלשלטון המקומי יש תפקיד קריטי במו”מ המתנהל בין הארגונים לבין המדינה והיא מדגישה את הצורך במעורבות פעילה של ראשי הרשויות בהגנה על התלמידים ועל מערכת החינוך.
היא משתפת בהשפעות השביתה על התלמידים. “אני מקבלת פניות רבות של הורים על קשיים, וביתר שאת לנוכח העיצומים שחווים התלמידים וההשפעות עליהם. השגרה נפגעת הן לתלמידים והן למורים מזה שנתיים,” היא מסבירה, השנה האחרונה העצימה קשיים ומורכבויות, ותלמידי התיכונים הופכים לשקופים במערכת שנועדה עבורם. במצב הנוכחי יש חשיבות גבוהה לכל פתרון שיתן להם מענה רגשי, חברתי ופדגוגי”.
למי ששכח מזכיר היו”רית ש”תלמידי התיכונים חוו בשנים האחרונות טלטלה קשה. הם חוו שנות קורונה, מבצעים צבאיים, הפגנות ומלחמה כואבת. אבל שלא כמו כולם, לא מאפשרים להם לסיים 12 שנות לימוד בכבוד. זה שנתיים בגלל עיצומים על סכסוך עבודה הם לא יוצאים לטיולים, לפעילויות בית ספריות, לא מקבלים ציוני מבחנים, לא מקבלים ציוני הגשות לבגרות, תעודות סיום או מבחני בגרות סופיים, ולא זוכים לקבל את זכויותיהם הבסיסיות כתלמידים במדינת ישראל”.
מזל שיש עוד אנשים כאלו. נלחמת עבור המטרה הראויה. יישר כוח עינב!