״כמתנה לבר מצווה, סבתא שלי הזמינה אותי לטיול מאורגן בארץ ומאז היה לי חלום לגור בישראל״, סיפר סמ״ר איתן הנשל, בן 40, תושב גבעתיים.

הנשל: ״בתור סטודנט חיפשתי כל אפשרות לבוא לארץ. הצלחתי לבקר כמה פעמים כמתנדב וגם התעסקתי הרבה במאבק ההסברה בקמפוס. כשסיימתי את הלימודים ב־2007 החלטתי להגשים את החלום ועליתי לארץ לבד״.

״די מהר הכרתי את אשתי, קרין, באולפן בקיבוץ עין השופט. התחתנו באוגוסט 2009 ועברנו לגור בארצות הברית – כדי לגור קרוב למשפחה, וגם כי רציתי ללמוד משפטים באנגלית. סיימתי את הלימודים ב־2013 והתחלתי לעבוד כעורך דין אמריקאי. באותה שנה נולדה מוריאל, הילדה המקסימה שלנו״.

סמ"ר איתן הנשל. צילום: דובר צה"ל

ב־2019 עלו לארץ ועברו לגור בגבעתיים.

הנשל: "כשהתגייסתי הייתי כבר ‘מבוגר’ ואחרי תואר ראשון, אז הייתה לי הרגשה שלא ידעו להשתמש בכישורים שלי – בעיקר כששלחו אותי לקורס בינוי. השתחררתי קצת מאוכזב, עם הרגשה שהייתי יכול לתרום יותר. היום, בתור איש מילואים ואחרי תקופה ארוכה בשירות משמעותי, אני סוף־סוף מבין שיש לי מה לתרום כחלק קטן במאמץ הבינוי״.

״מאז ה־17.10.23 אני משרת במילואים כקמב״צ בחמ”ל בינוי תשתיות. למדתי מהר כמה התפקיד חשוב למערך הבינוי, וראיתי איך העבודה שלנו תורמת למאמץ של הגיבורים שלנו בשטח. טיפלנו באלפי משימות – תיקוני נזקי מלחמה, אספקת אוהלים, אמצעי מיגון, גנרטורים, שירותים, בניית מוצבים בצפון ובדרום, ועוד הרבה משימות משמעותיות. בהתחלה היה קשה לעמוד בכמות הדרישות, טלפונים ומיילים, אבל יחד עם אנשי המילואים, הקבע והמפקדים שלנו הצלחנו לתת מענה יעיל ואיכותי״.

הוא מסכם: ״זו זכות גדולה לקבל את הצטיינות הרח״ט, ראש חטיבת הלוגיסטיקה. כשהודיעו לי על זה, אני לא הבנתי למה אני מקבל את זה – כי יש כל כך הרבה אנשים במערכת שהשקיעו הרבה ותרמו יותר ממני למאמץ הבינוי במלחמה. לקראת הטקס אני מתרגש וגאה מאוד לייצג את כל אנשי המילואים במערך הבינוי״.