סרן במיל’ ג’ וסרן במיל’ ג’, תושבי רמת גן, הכירו בקורס קצינים – ומאז הם יחד כבר שמונה שנים. מאז ה-7 באוקטובר שניהם משרתים במילואים תחת חטיבה 214 כל אחד ביחידתו. במהלך התקופה הזו צברו יחד יותר מ־550 ימי מילואים וגם במהלך חול המועד פסח – שניהם עדיין בשטח.



להצטרפות לקבוצות הוואצאפ של “רמת גן גבעתיים אונליין”:

קבוצת רמת גן לחצו כאן.

קבוצת גבעתיים לחצו כאן.

קבוצת רמת גן גבעתייים נדל”ן לחצו כאן.


מודעת פרסום: ofer tlv כאן בונים שכונה. שזר 48-58, נווה עופר, תל אביב. ימים אחרונים להטבות PRE SALE החל מ 31,880 שח למטור

ג׳, במקור מכפר סבא, לומדת הנדסת מכונות בתל אביב ועובדת בחברת סטארט־אפ. שירתה כקצינה במערך דוהר שמיים והייתה בין מקימיו. בן זוגה ג׳, במקור מקיבוץ תמרת, לומד הנדסת חשמל באפקה, סמ”פ בגדוד מצוק, נמצא כעת בתעסוקה מבצעית ברמת הגולן – הסבב השלישי שלו.

ב־7 באוקטובר הייתה ג’ אמורה לרדת לסיני. “כשקלטתי שפרצה המלחמה, פשוט עליתי על אוטובוס לרמון והתייצבתי. את החודש הראשון בכלל לא ראינו אחד את השנייה”.

“זה לא קל לתחזק זוגיות כששני בני הזוג משרתים חודשים בשטח”, סיפרו “אבל דווקא העובדה ששנינו משרתים בשטח, ולא אחד נשאר בבית ודואג לשני, היא זו שמקלה – יש הבנה הדדית עמוקה למציאות שבה אנחנו חיים. אנחנו מצליחים להתכתב מדי פעם, אבל לרוב הטלפונים לא זמינים. שיחות מתאפשרות רק לעיתים רחוקות. בסוף, שנינו מבינים שזו הסיטואציה ושאין הרבה ברירות – אז פשוט מקבלים את זה כמו שזה, ומחזיקים חזק”

“אחת הדאגות הכי גדולות שלנו הייתה סנכרון היציאות” סיפרו, “כשיש לך רק כמה ימי חופש פעם בשבועיים, ואם לא מצליחים לתאם – פשוט לא נפגשים. בתקשורת היומיומית, רוב הזמן אנחנו בלי הטלפון. מצליחים לשלוח הודעות בדיליי, ובמזל – לפעמים לתפוס שיחה קצרה דרך הטלפונים האדומים. זה רחוק מלהיות רציף, אבל זה משהו”

באחת הפעילויות במהלך השירות עלו לשיחת ועידה צבאית – משני צדייה של גזרה מבצעית. “זה היה רגע לא שגרתי”, הם אומרים. “פתאום, בתוך תדריך – אתה שומע את הקול של הבן אדם שאתה אוהב”.

“היו תקופות של געגוע גדול, אפילו תסכול” סיפרה ג’, “ימים בלי מילה”. “מצד שני, דווקא התקופה הזו חיזקה אותנו. למדנו להעריך זה את זו ברמה אחרת. כל שיחה, כל הודעה – הפכו למשמעותיים הרבה יותר. ובעצם, כל התחושות האלה – הן שגרמו לג’ להבין שהוא לא רוצה לחיות בלעדיי. בסוף הסבב הראשון, הוא פשוט הלך לקנות טבעת”.

את המפגש הראשון אחרי תחילת הלחימה הם זוכרים לפרטי פרטים. “זה היה ביום ההולדת שלי, בתחילת נובמבר”, ספרה ג’. “בדיוק סיימתי טיסה מבצעית. הוא חיכה לי בשטח, עם מגש עוגות ושיר יום הולדת. זה היה רגע שהחזיק אותי אחר כך עוד הרבה זמן”.

ומה חסר להם הכי הרבה? “הדברים הכי פשוטים – השיחות לפני השינה, לישון מחובקים, אפילו לריב על איזו סדרה לראות. כשזה חסר, אתה פתאום מבין כמה זה יקר”.