תושבי השכונה הגובלת בגן הקופים ברמת גן, המוכר גם כגן שאול, זוכרים היטב את הימים שבהם הגן היה מקום שוקק חיים. “הייתה פה פינת חי עם קופים, ברווזים, דורבנים ותוכים,” מספר אחד התושבים. “הילדים היו באים להסתכל על החיות, זה היה מקום של שמחה.”

איך הפך הגן מפנינת טבע עירונית למפגע סביבתי?

אחד הסיפורים המוזרים שמלווים את הגן כבר למעלה מ-30 שנה הוא סיפורו של גוש הבטון הגדול שבמרכז עמק הכלבים. “הבטון הזה מכער את המקום כבר עשורים,” מתארים התושבים, “והעירייה רק כיסתה אותו בבד יוטה במקום לפנות אותו”.

משטח בטון בגן הקופים. צילום: טלי ליבמן

במרכז עמק הכלבים שבגן עומד עד היום גוש בטון גדול, זכר לסיפור יוצא דופן מהעבר. בתחילת שנות ה-80, גר בשדרות נחמה ילד בשם עדי, שמאוד אהב לשחק כדורסל. אך לעדי לא היה מגרש קרוב שבו יוכל לשחק ולקלוע לסל. באחד הימים פנה עדי לראש העיר דאז, צבי בר, שהגיע לסיור בשכונה, והטיח בו כי אין לו איפה לשחק כדורסל. צבי בר, שהיה ידוע בהומור ובגישה הבלתי צפויה שלו, שאל את הילד: “אז מה אתה מציע?” עדי השיב: “אני רוצה שתשים כאן בעמק הכלבים סל שאוכל לקלוע אליו.”. הרעיון המפתיע והפשטני קסם לצבי בר והוא החליט להיענות לבקשה. הוא נתן פקודה להציב בעמק עמוד סל חוקי, כולל קרש וטבעת, ולצקת תחתית בטון שתשמש כבסיס יציב. העמוד הוצב, ולפתע עמק הכלבים התמלא בילדים שבאו לשחק ולקלוע לסל. עבור עדי, זה היה חלום שהתגשם – הוא נהנה מהמשחק עם חבריו והפך את המקום למגרש מאולתר. אולם מאז חלפו יותר משלושים שנה, עדי היום כבר כמעט בן 60. הסל ננטש. העמוד החליד וקרס, אך בסיס הבטון נותר עומד עד היום. כשביקשו התושבים מהעירייה לפנות אותו, הפתרון היה כיסוי הבטון בבד יוטה צבעונית. כיום, אומר אחד התושבים, “גוש הבטון עדיין פה ומכער את הסביבה.

“צריך לפנות את הבטון הזה ולשדרג את הגן”, אומר מתי אחד השכנים שגר ברחוב מעלה הצופים הסמוך לגן. “יש צורך בספסלים נוחים, נקודות מים לכלבים שמגיעים לכאן מדי יום וחיטוי נגד היתושים. זה בלתי נסבל לעמוד כאן, אין שום תנאים מסודרים לא עבור האנשים ולא עבור הכלבים. “זה פשוט לא הגיוני אין כאן אפילו ברזיה לכלבים ומגיעים לכאן מידי יום עשרות של בעלי כלבים עם הכלבים שלהם”.

גן הקופים, מוזנח, מלוכלך ובלי קופים. צילום: טלי ליבמן

“זה היה אחד המקומות היפים בעיר” סיפר מתי. “היום אי אפשר לשבת פה, זה ממש מפגע תברואתי, מלא יתושים, צמחיה מוזנחת, סרחון ומפגעים”.

“בעבר היו כאן שבילים יפים, בהם שביל הנחש, שהיווה מוקד משיכה למטיילים. אפשר פשוט לשחזר את השביל” יש כאן מלאי של צמחי מרפא ותבלינים שצמחו ואפשר לטפח אותם ולשמר ומנגד לעקור את הצמחייה היבשה ולנקות את השטח”. “הגן הזה יכול להיות שמורת טבע עירונית אבל כל הפוטנציאל הזה הולך לאיבוד”.

בחלקו העליון של הגן, העירייה שפצה אזור קטן עם בריכה יפה ומדשאה, אך יתר השטח נותר מוזנח. נעשתה שליש עבודה וכך זה נשאר”. גם מאגר המים שבמרכז הגן, שהגג שלו שופץ נותר ריק ונטוש, אם כבר התחילו בשיפוץ, למה לא לסיים אותו כמו שצריך”?

מאגר מים בגן הקופים. צילום: טלי ליבמן

הגן נקרא פעם גן הנשיאים, אחרי זה שינו את השם לגן שאול על שמו של שאול טשרניחובסקי, בצד המזרחי של הגן פעל גן חיות קטן שהכיל ברווזים, דורבנים, תרנגולות, תוכים, שפנים וחמישה קופים. וילדים היו מגיעים להסתכל על בעלי החיים. עם הזמן הגן זכה לכינוי גן הקופים. בשנת 1974, עם פתיחת הספארי ברמת גן, הועברו החיות לשם והפינה נסגרה אבל השם נותר גן הקופים.

גן הקופים המוזנח ברמת גן, בקתת השומר. צילום: טלי ליבמן

כיום הגן, המשתרע על שטח של 16 דונם, עומד כעדות להיסטוריה עשירה, אך לצדה גם עדות להזנחה ממושכת. התושבים מקווים שהגן יחזור להיות מוקד משיכה לתושבים, כפי שהיה בימיו הגדולים ושהסיפור של עדי והבטון יזכה לסוף חדש ומרענן.

תגובת עיריית רמת גן: “עיריית רמת גן השקיעה ומשקיעה משאבים תקציביים רבים בחידוש ופיתוח הגנים והפארקים ברחבי העיר. במהלך חמש השנים האחרונות שופצו ושודרגו כ-80 אחוזים מהגינות בעיר. גן שאול עבר הליך שימור, חידוש ושדרוג ונוספו בו אלמנטים ייחודיים כמו אגמון, נחל מים, מדשאות וריהוט רחוב חדש. השלבים הנוספים לשדרוג הגן עתידים לצאת לדרך בחודשים הקרובים”.